רקע היסטורי של הלשון העברית
השפות השמיות בכלל השפות האפרו-אסיאתיות
עברית היא שפה המכילה רבדים שונים של לשונות: לשון המקרא, לשון חז"ל, לשון ימי הביניים והעברית החדשה.
עברית היא שפה חיה המלמדת על תופעות חברתיות ותרבותיות.
עברית- "הלשון העתיקה-חדשה בעל-פה ובכתב, מכוננת זהות לאומית, תודעה היסטורית, גורל משותף ורצף רב-משמעות של קהילת זיכרון בעלת ספרייה אדירת ממדים ושפה עתיקת ימים, השוזרת ברשת לשונית אסוציאטיבית מורכבת קשרים וקשרי קשרים בין העבר להווה, בין חזון למציאות, בין ברית עתיקה לייעוד משותף, ומכוננת רב-מערכת תרבותית, דתית וחילונית, בין לשון הקודש ללשון החול, מאז ראשית הציונות. מכלול תרבותי חברתי זה התרחש משלהי המאה הי"ט וראשית המאה העשרים בזירה חברתית חדשה שפעלה וממשיכה לפעול בלשון חדשה-עתיקה, בשעה שהעם היהודי פגש לראשונה את כל קהילותיו העתיקות שהיו פזורות ברחבי העולם, במציאות גיאוגרפית ולשונית שלא היה לה תקדים.
עברית, משקפת בצורה שאין דומה לה את הקרעים והשסעים המאפיינים את המפגש המתוח בין היהודים בני דורנו, שהוריהם והורי הוריהם באו כגולים נידחים, וכפליטים, כעולים וחלוצים, מקהילות מוצא שונות, מתרבויות נפרדות ומשפות אם שונות. השפה העברית, המבטאת נאמנה את המתיחות ביניהם לבין חמישית מתושבי הארץ שאינם יהודים שרבים מהם דוברים עברית רהוטה ולוקחים חלק בהתחדשותה של השפה, ביצירתה ובגלגוליה בעת החדשה, היא המכנה המשותף היחיד בין כלל היהודים תושבי הארץ ואחיהם הישראלים בתפוצות, ובין כלל תושבי מדינת ישראל."
לשון הקודש ולשון החול/רחל אלאור:
עברית היא שפה ממשפחת השפות השמיות, הידועה כשפתו של העם היהודי ואשר ניב מודרני שלה משמש כשפה הרשמית והעיקרית של מדינת ישראל.
תמונה מהכתב הכתובת בעברית קדומה– הכתובת העתיקה בחלק העליון של הסמל, כתובה בכתב עברי קדום פסוק מתוך ספר דברים פרק ל"ג 13 בברכת משה לשבט יוסף, שבנו מנשה קיבל את העיר בית שאן כחלק מנחלתו.
תרגום הכתובית הוא"ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת"."ומתהום רובצת תחת"
פירושו: אזור משופע במי מעיינות ואכן באזור בית שאן נמצאים למעלה מ-30 מעיינות.