דוגמה לטקסט טיעון
11.12.14, אורון שמיר, עכבר העיר:
קטע מביקורת
מה גרם לאורון שמיר לפחד שבסוף רידלי סקוט יהרוס גם את "תלמה ולואיז", למה "אקסודוס" הופק דווקא עכשיו ואיך אתם יכולים למרוד באולפנים?
אהבתם את ״המבול״, האפוס התנ״כי הפומפוזי של דארן ארונופסקי על פי סיפור נח המקראי? נו, זה שהוקרן על המסכים מוקדם יותר השנה, עם ראסל קרואו בתפקיד בונה התיבה והרובוטריקים בתור הנפילים? אז ודאי תאהבו גם את ״אקסודוס: אלים ומלכים״, גרסת רידלי סקוט ליציאת מצרים. כי מה יותר טבעי מלעבור אל ספר שמות אחרי בראשית? רגע, מה זאת אומרת לא אהבתם את ״המבול״? אבל כבר טרחנו והכנו את ״אקסודוס״. מה, לא תבואו לראות את כריסטיאן בייל בתפקיד משה רבנו? ואת עשרת המכות וחציית ים סוף באפקטים דיגיטליים עדכניים? ברור שתבואו.
לפעמים נדמה כאילו כך מתנהלים העניינים בהוליווד, כי באמת שאין הסבר מניח את הדעת, לפני או אחרי הצפייה בסרט, לגבי סיבת עשייתו דווקא עכשיו. זה כאילו בהוליווד פשוט קמים בבוקר והולכים לעבודה משל היו מתקינים פסי רכבת למחייתם. אמנם פסי רכבת לשום מקום ובלי ששום דבר אי פעם ייסע עליהם, אבל העיקר להתפרנס. במקרה של סקוט, כל דבר שמונע ממנו לשחרר עוד גרסה של ״בלייד ראנר״, או להוציא פרק נוסף בעלילות ״הנוסע השמיני״ שהפכו ל״פרומתאוס״, מתקבל בברכה. כך מתאפשר ליצירות המקוריות להשתמר כקלאסיקות שהן, יחד עם הפחד שיום אחד הוא עוד ינסה להרוס את ״תלמה ולואיז״.
אם זה נשמע מופרך, הצפייה ב״אקסודוס״ מחזקת את התחושה כי הבמאי ממשיך לעסוק בחומרי העבר. לא ההיסטורי, אלא זה הפרטי שלו. זאת משום שהסרט הנוכחי הוא לגמרי סוג של רימייק ל״גלדיאטור״. המיתוס המכונן של עם ישראל כסיפור על עבד שמורד במלך שגדל לצידו, ואז מכניע אימפריה אל ברכיה, עם המון צילומים מרהיבים של גברים בסנדלים וחרבות, הנוסעים במרכבות מלחמה רתומות לסוסים מקושטים. אולי דווקא מזל שקראו לסרט בעברית ״אקסודוס״, במקום ״יציאת מצרים״ או ״שמות״, שהרי כל קשר לסיפור המוכר והידוע הוא חלקי ביותר.